מה למדנו עד כה
ראובן, שמעון ולוי מספרים על שלבי האחדות בין יעקב ללאה; עכשיו מגיעים ליהודה ויששכר.
הסדרה עוסקת במוסר השכל שעולה משמות השבטים. בשיעור הראשון נשאלה השאלה: האם ייתכן שיעקב אבינו שנא את לאה? הרי אסור להביא ילדים מאישה שנואה, ומאישה שנואה לא היו יוצאים ילדים צדיקים. והתשובה הייתה שלאה הייתה פחות אהובה רק ביחס לרחל. אבל היות ויש לאדם חיוב לאהוב את אשתו כגופו, כשהאהבה חסרה – התורה קוראת לזה שנאה.
אחר כך ראינו את ההבדל בין ראובן לשמעון. בראובן – "ראה", כי החיסרון היה גלוי לעיניים. בשמעון – "שמע", כי החיסרון כבר היה דק מן הדק, ורק ה' הרגיש בו. ובכל זאת אכפת לתורה מחיסרון כזה, עד שהיא קוראת לו "שנואה אנוכי".
ובבן השלישי – "הפעם ילווה אישי אלי". לא רק כפשוטו, אלא שהחיבור ביניהם בעולם הזה יימשך גם לעולם הבא. ו"אישי" נקרא גם הכהן הגדול, כי מן החיבור בין יעקב ללאה נולד שבט לוי, שתפקידו לחבר את הקדוש ברוך הוא לעם ישראל בעבודת המקדש.
היום ממשיכים ליהודה, ומשם לשבט יששכר, ונראה איך הוא מתקשר בדיוק לחג החנוכה. ויש גם ספר מפורסם מאוד בחסידות על חנוכה, שנושא את שמו של יששכר: "בני יששכר", לרבי צבי אלימלך מדינוב. לא לו ולא לאביו קראו יששכר – ולמה בכל זאת נקרא ספרו כך? גם לזה נגיע.